רקע

תוכנית האב למרחב הציבורי בירושלים מקודמת על ידי הרשות לפיתוח ירושלים עבור עיריית ירושלים. התוכנית נועדה לעדכן את ההסתכלות הכוללת על המרחב הלא בנוי בירושלים כחלק ראשון של גיבוש תפיסה מתארית מחודשת לעיר. כיום, התכנון הכולל בירושלים נשען על הנחיות תכנית מתאר 2000 אשר משמשת כמסמך מדיניות לא סטטוטורי המנחה את התכנון בעיר.

עיריית ירושלים החליטה לחדש את התכנון הכולל של העיר (תוכנית מתאר 2000) ע"י גיבוש מספר תוכניות אב נושאיות. תוכנית האב למרחב הציבורי היא המרכיב הראשון של התכנון הכולל העדכני לעיר. הבחירה במרחב הציבורי  כפרק ראשון נובעת מחשיבות הצבתו כתשתית מארגנת של התפתחות העיר בעתיד.

תוכנית האב מתייחסת למרחב הלא בנוי, הכולל את השטחים הפתוחים בתוך ומחוץ למרקם הבנוי של העיר וכן את כל רשת הרחובות, המעברים והקישורים המאפשרת תנועת הולכים ורוכבים בין מוקדים בעיר ובין השטח הבנוי והפתוח. התכנון האינטגרטיבי של מרכיבי המרחב הציבורי בתכנית, לוקח בחשבון את השיקולים האקולוגים, הנופיים וההידרולוגים של המרחב ואת איכות החיים של התושבים הנעים ופועלים במרחב הציבורי בעיר.

התוכנית שמה דגש על יצירת רצף בין חלקי העיר והשכונות, בשמירה על אזורים בעלי ערכיות גבוהה ועל מעברים אקולוגיים ותכנון הממשק בין שטח הפיתוח והשטח הפתוח. כמו כן, התוכנית מציעה תכנון של מרחבים ציבוריים המאפשרים מפגש בין אוכלוסיות  שונות, החייאת אזורי מגורים ותעסוקה, ותורמים למגע עם הטבע בעיר המצטופפת. לצד זאת, התוכנית מחזקת את השטחים הפתוחים התורמים להתמודדות עם האתגרים שמציב בפנינו משבר האקלים.

לתוכנית האב הוגדרו שלוש מטרות על, מהן נגזרו מטרות התכנית. חלקן מבוססות על מטרות שהוגדרו בעבר במסגרת תכנית 2000 וחלקן  חדשות ומסמלות את העדכון והשינוי בתפיסות המוצעות בתכנית זו.